כמה נעים לי שאתם פה (:

אני דקלה, וכבר כמעט עשור שאני מחברת בין אנשים שלא מכירים, בארוחות השף והמפגשים של "החברים של דקלה". בשולחנות שלי אני מזמינה זרים להתיישב יחד עד שמשהו ביניהם נפתח, מתקרב, ולפעמים גם נשאר הרבה אחרי שהארוחה נגמרת.
עכשיו, בלב פועם מהתרגשות, אני מזמינה אתכם לסיפור של השולחן הפרטי שלי. סביבו יושבים האנשים שעיצבו את חיי, השאירו בי סימן, והפכו אותי למי שאני.

דמיינו שולחן אבירים ארוך, מכוסה במפה לבנה, ערוך עם כלים יפים, נרות ריחניים ופרחים. בזה אחר זה, נכנסים ומתיישבים סביבו האנשים שליוו את מסע חיי: הברלינאי, הפסיכולוגית, המוכשר, איקרוס, הרוחנית, המשקיע, השותפה, ועוד. כל פרק בספר "כשהכול מתחבר" מוקדש לדמות אחרת סביב השולחן, שלימדה אותי משהו על החיים, על חיבורים ועל מערכות יחסים. ביחד, הדמויות מספרות סיפור גדול יותר, על חברות ועל אהבה, על געגוע ואומץ, על שברים ועל צמיחה.
 

שמתי בספר הזה את כל הלב, ובפעם הראשונה בחרתי לספר גם את הסיפור המעצב ביותר של חיי. סיפור המשבר הכלכלי של המשפחה שלי, התקופה שבה אבא שלי ישב בכלא אבו כביר, והאדוות שהאירועים האלו יצרו בחיינו.
 

זה לא היה פשוט.
אבל הרגשתי שהגיע הזמן, לתת גם לסיפור הזה מקום סביב השולחן.

זהו ספר מֵמוּאָר חשוף, כנה ואינטימי, והכתיבה שלו אפשרה לי לחזור אל אותם ימים בעיניים אחרות, עם יותר חמלה, יותר הבנה, ואפילו עם הכרת תודה על כל מה שצמח מתוך השבר.​

​

הסיפורים שבספר הזה הם התחנות במסע החיבורים שלי, אבל הם לא רק הסיפורים שלי. אני מזמינה אתכם לקרוא אותם, ולדמיין גם את השולחן שלכם וכל מי שיושב סביבו. מי היו אלה שהאמינו בכם, שהחזיקו אתכם, שלימדו אתכם, ששינו אתכם? 

ואולי, כשתסיימו לקרוא את העמוד האחרון של הספר, תמצאו את עצמכם מרימים טלפון לחבר שלא דיברתם איתו שנים, חושבים על אהוב שלא שכחתם, או פשוט רואים באור אחר, את האנשים שיושבים לצידכם.

ברוכים הבאים אל השולחן שלי.
השולחן שבו הכול מתחבר.

דקלה